בכל תחום דעת חדש שלומדים, צריך להכיר עולם מושגים חדש. יש אנשים שנהנים מזה ויש אנשים שנרתעים מזה. אני אישית תמיד אהבתי את זה, או לפחות קיבלתי שזה חלק מהעניין. בכל מקרה, רציתי לכתוב על תחום המחקר שלי. המחקר שלי שייך לדיסציפלינת (תחום) הנוירופסיכולוגיה הקוגניטיבית. נוירופסיכולוגיה קוגניטבית היא תחום שנושק לפסיכולוגיה הקוגניטיבית. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית עוסקת בתהליכי ההכרה\תודעה השונים כמו: למידה, תפיסה, קשב, זיכרון, שפה, קבלת החלטות ועוד. היא עוסקת בהגדרה ואיפיון של התהליכים האלה אצל אנשים בריאים. מה זה אומר? למשל בתחום הזיכרון, הפסיכולוגיה עונה על שאלות כמו “כמה מילים אדם יכול לזכור?”, “האם הוא זוכר יותר טוב את המילים מתחילת הרשימה או סוף הרשימה?” ועוד. זה יכול להישמע קצת כמו עיסוק בנושאים קטנוניים למי שלא עוסק בתחום, אבל ככה המדע מתקדם.
הנוירופסיכולוגיה הקוגניטיבית עוסקת באותם תהליכי עיבוד מידע, רק שמושא המחקר שלה הוא אנשים עם לקויות שונות.
ההנחה היא שלקויות אלה נובעות משוני במבנה או בקישוריות במוח. לקויות אלה יכולות להיות מולדות או נרכשות. בפגיעה מולדת, האדם לא מצליח לרכוש מיומנות כלשהי. בפגיעה נרכשת אדם שכבר רכש מיומנות כלשהי מאבד אותה, בעקבות פגיעה מוחית כלשהי (חבלה או פגיעת ראש, אירוע מוחי או גידול). כל ליקוי עשוי להיות מולד או נרכש.
מהי דיסוציאציה כפולה?
נוירופסיכולוגים חוקרים אנשים שמתקשים ביכולת מסוימת. מזה ניתן כמובן ללמוד על הקושי של אותם אנשים, אך ניתן להסיק מהתפקוד הלקוי גם על התפקוד של המערכת הקוגניטיבית של אנשים ללא לקויות. איך? ובכן, בעזרת דיסוציאציות: אנחנו בודקים את ההצלחה של האדם בשתי מטלות. אם במטלה הראשונה אותו אדם לא הצליח, ובמטלה השניה הוא הצליח, נשער שהיכולות הנדרשות למטלות אלו אינן קשורות. בדיסוציאציה כפולה נבדוק את אותן מטלות גם אצל אדם לקוי אחר. אם האדם השני הצליח במטלה הראשונה ולא הצליח במטלה השניה, נוכל להסיק על דיסוציאציה כפולה. כלומר, היכולות שאותן בדקנו במטלות אינן תלויות זו בזו.
ואיך כל זה קשור ללקויות למידה?
מדיסוציאציות כפולות אנו לומדים שיכולת קוגניטיבית מסוימת אינה תלויה ביכולת קוגניטיבית אחרת. כלומר, כל אחת יכולה להיות תקינה או לקויה בפני עצמה, ולא חייבת לבוא עם לקות מסוימת אחרת.
מחקר שנערך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב מצא דיסוציאציה בין הפרעות קשב ובין דיסלקסיות. עצם החלוקה של לקות קריאה לדיסלקסיות שונות גם היא מהווה דיסוציאיצה בין החלקים השונים של תהליך הקריאה.
מכך אנחנו יכולים ללמוד שצריך לאבחן כל מקרה לגופו. ילד עם הפרעת קשב לא בהכרח יתקשה בקריאה, וילד עם לקות תחבירית לא בהכרח יתקשה בשיום מילים. האבחנה המדויקת מורה לנו על הכיוון המתאים ביותר להוראה וטיפול באותו ילד. כאן עולה גם החשיבות של הכרת המערכת הקוגניטיבית התקינה על רכיביה השונים. אנחנו יכולים להניח בטעות שילד שלא מצליח בתחום אחד גם לא יכול להצליח בתחום אחר ובכך למנוע ממנו להתקדם בקצב שמתאים לו אישית בכל תחום.
