אז איך קוראים למה שאתה עושה, הוראה מתקנת או הוראה מותאמת?
אפשר לקרוא לזה הוראה מתקנת, אפשר לקרוא לזה הוראה מותאמת. יש כאלה שקוראים לזה הוראה מאבחנת, או מאבחנת-טיפולית. בעיני, אין הבדל מהותי בין השמות השונים. מאחורי כל מונח כזה עומד יחס שונה או תפיסת עולם שונה של מי שטבע את המונח. יש אנשים שלא אוהבים את המונח הוראה מתקנת, כי אם צריך לתקן סימן שמשהו מקולקל, ויש לזה קונוטציה שלילית.
ומה לגבי הוראה מאבחנת ומאבחנת-טיפולית? לדעתי זה מונח מקצועי יותר. שני מונחים אלה מתייחסים יותר למומחיות של המאבחן או המטפל. אבחון נכון של הקושי\לקות של הילד\מטופל והתאמת שיטת ההוראה לפי האבחון. לאבחון והתאמה של שיטת ההוראה יש חשיבות רבה מאוד, אבל אני מעדיף את המונח הוראה מותאמת.
הוראה מותאמת, שמה את התלמיד במרכז. התפיסה היא שחומר הלימוד לא מותאם לתלמיד (התוכן מקולקל, התלמיד בסדר) וצריך להתאים את התוכן אליו. לדעתי זו תפיסה יותר בריאה. ילדים ואנשים הם לא “מקולקלים”, ולא דורשים תיקון. מה ש”מקולקל” הוא חומר הלימוד ואותו צריך להתאים ללומד. בהוראה כזאת, התוכנית מותאמת בכל שלב לצרכים וליכולות של הילד. בכל שלב יש לבחון מה הילד יודע ולהתאים את תוכנית העבודה כך שהילד יפיק ממנה את המיטב.
ובכל זאת, למרות כל מה שאמרתי עד כאן, אני לא מאמין גדול בתקינות פוליטית. לטעמי, שינוי של מושגים לא ממש משיג שום מטרה, אם הוא בא לבדו. מה שבאמת משפיע הוא שינוי מהותי ביחס לילדים עם הלקות. חשוב שמורים והורים יבינו שהקושי של ילדים עם לקות למידה הוא אמיתי: הם לא ממצאים או מזייפים אותו, והוא לא נובע מעצלות. נכון, לפעמים הדרך היא קשה, אבל חשוב לצעוד בה יחד עם התלמיד.
לא משנה איזה שם נותנים לזה, עבודה נכונה מאבחנת ומותאמת עם ילדים עם לקויות למידה יכולה לחזק להם את הביטחון העצמי, ולחזק להם את האמונה ביכולותיהם. עבודה כזאת מסייעת לילד להתמודד עם הדרישות הבית ספריות וגם תורמת לו בהמשך חייו.
