קריאה אצל קוראים תקינים – המירוץ למילה

לאנשים מבוגרים ללא לקות קריאה, תהליך הקריאה נראה אוטומטי ופשוט, משהו שקורה מעצמו. האמת היא שמדובר בתהליך מורכב ביותר. אנחנו יכולים להבין את מורכבותו אם מסתכלים על קשיים שונים בקריאה אצל אנשים עם דיסלקסיות שונות.

מתוך הסתכלות על סוגי הטעויות השונות התפתח מודל הקריאה הדו-מסלולי. מסלול אחד הוא מסלול של המרה, בו הקורא מתרגם כל אות לצליל שהיא מייצגת. המסלול השני הוא מסלול לקסיקלי, בו שמורות מילים שהקורא כבר קרא בעבר ומכיר את צורתם הכתובה. במהלך הקריאה שני המסלולים פועלים במקביל במעין מרוץ, וה”סוס” המהיר ביותר מנצח.

קורא מיומן בעל לקסיקון תקין ורחב, יזהה את רוב המילים שהוא קורא כי כבר נתקל בהן בעבר. הוא יקרא אותן דרך המסלול הלקסיקלי באופן מהיר ומדויק. אם הוא נתקל במילה שהוא בדרך כלל לא קורא (דוגמת מילים בסלנג), הוא יצטרך לקרוא אותה דרך מסלול ההמרה, ולכן מהירות קריאתו תהיה איטית יותר.

מאיפה הגיעה המחשבה על כך שמדובר בשני מסלולים? ובכן, בעזרת מחקר נוירופסיכולוגי. אחת ההוכחות לקיומם של שני מסלולים היא קיומה של דיסלקסיית שטח. בדיסלקסיה זו לקורא אין לקסיקון או שיש לו תקלה בלקסיקון, ואז הוא צריך להמיר כל אות במילה לצלילים שלה ולהרכיב את הצלילים למילים. כלומר, בכל פעם שהוא קורא מילה, הוא כאילו קורא אותה בפעם הראשונה.

הקורא המיומן יכול לנסות לדמות את זה לקריאה של אות בודדת כל פעם. זו קריאה מאוד איטית ומסורבלות.

מה אפשר לעשות עם זה?

לרוב זוהי לא תקלה של שחור או לבן. אין תקלה מוחלטת. בכלל, המוח הוא מאוד גמיש, יש בו מעט מאוד דברים מוחלטים. לילדים כאלה בדרך כלל יש איזשהו לקסיקון, רק שאם קורא תקין נדרש לראות מילה 4 פעמים כדי שיוכל לקרוא אותה באופן אוטומטי, לקורא עם דיסלקסיית שטח נדרשות 40 פעמים כדי שהיא תישמר אצלו. מה שזה אומר בפועל יכול להשמע מאוד מתסכל: אותה הילדה שמאוד מאוד מתקשה בקריאה ושוברת את השיניים על כל מילה צריכה לקרוא פי 5, או 10 או 50 יותר מאשר חברותיה לכיתה כדי לזהות את המילה באופן אוטומטי.

באנגלית יש שיטות שמלמדות ילדים מילים לפי שכיחותן בשפה. יש בכך היגיון. באנגלית יש 1,025,109 מילים ומשתמשים ביומיום בכ-3,000 מילים מתוכן.

ברור שאם מישהו ישלוט בתת קבוצה הזאת, הוא יוכל להסתדר הרבה יותר טוב עם השפה.
כשבאתי ללמד את מרים (שם בדוי) שמתקשה בקריאה התחלתי מאבחון. ראיתי שהיא קוראת לאט ולא מדויק, אך היא כן נעזרת בידע שלה ובהיכרות שלה עם מילים בסיסיות ונפוצות. חיפשתי רשימה של המילים הנפוצות ביותר בעברית. באתר לרגו הכינו שיעורים ללימוד 1000 המילים הנפוצות ביותר בעברית. זה יופי של דבר, ובאמת יש שם הרבה מילים שלתחושתי הן נפוצות, רק שלא הצלחתי להבין איך הם קבעו עד כמה מילה היא נפוצה.
בנוסף, קושי נוסף עולה מכך שעברית היא שפה שיש לה מורפולוגיה עשירה והרבה מיליות: לא ברור בכלל (ומהניסיון שלי, פשוט לא), שילד שלומד את המילה “בית” ידע גם לקרוא את המילים “הבית”, “בבית”, “שבבית”, “מהבית” ועוד…

עוד רעיון הוא הכנת טקסט אישי לילד על פי המילים שהוא מכיר או למד בשיעורים האחרונים. כאשר לומדים משהו בהקשר לתחום ידע נלמד, או תחום עניין, זה מגביר את המוטיבציה, והרבה פעמים מוטיבציה היא הדבר שמקדם בצורה הכי מהירה, אנשים בכלל וילדים בפרט.

הערה לסיום:

פישטתי את מודל הקריאה והתייחסתי רק לחלק מהרכיבים בו, לצורך דידקטי. ישנם מספר רכיבים נוספים המשפיעים על הזיהוי והקריאה. מי שמעוניין להעמיק מוזמן לקרוא כאן, או לחכות לפוסטים הבאים…