ילדים רבים מתקשים בהבנה ושימוש נכונים בכינויים ומְאַזְכֵּרים. בדומה ללקות תחבירית, היכולת להבין ולהשתמש באופן נכון בכינויים ומאזכרים נרכשת ללא הוראה מפורשת בשנים הראשונות של בית הספר היסודי. אך גם במקרה זה, ישנם ילדים שלא מצליחים להבין ולהשתמש בכינויים ומאזכרים ללא הוראה מפורשת.
מהם כינויי גוף ומאזכרים?
כינויים הם מילות פונקציה, כלומר מילים בעלות תפקיד תחבירי או שיחי אך ללא תוכן ממשי. למשל, במשפט “החתול שכב על הספה ואז הוא נרדם”, המילה “הוא” לא מוסיפה שום מידע תוכני נוסף למשפט, היא שם לצורך תחבירי בלבד.
מאזכרים הם מילים המחליפות מילים אחרות שהוזכרו בחלק קודם של הטקסט. קבוצת המאזכרים כוללת בין היתר כינויי גוף (הוא, היא, אתה, אני וכו’) ומילות יחס בהטייה (מהם, אליה, עליו, מתחתיו וכו’).
ילד שיש לו קושי בכינויי גוף יתקשה בהבנת הנקרא, כיוון שהשימוש בכינויים נפוץ עד מאוד. אם זה ממש מעניין אתכם, אתם מוזמנים לבדוק כאן, זה מאגר של המון המון מילים ותדירות הופעתן בשפה. נסו להשוות את אחד הכינויים לעומת איזושהי מילת תוכן (מילה “רגילה”), ותגלו מיד שכינויים ומאזכרים נפוצים יותר לאין שיעור…
איך הקושי בא לידי ביטוי?
הקושי בהבנה והפקה של כינויי גוף עשוי להשפיע על התקשורת היומיומית, ויכול גם לפגוע ביכולת להבין תכנים מילוליים הנלמדים בבית הספר והפקתם בצורה תקינה במשימות הבעה בכתב ובע”פ.
לדוגמא, אם ילד עם קושי בכינויים יקרא את המשפט: “אם לא תשמרו על המחשבים שלכם, לא תזכו ליהנות מהם עוד זמן רב.“, ויִשָאֵל “למי הכוונה במילה ‘מהם?'” ייתכן שהוא לא ידע להשיב או יענה תשובה לא נכונה. (הערה: במקרה זה אין הכרח תחבירי שהכינוי “מהם” יתייחס למחשבים, אך זה יהיה מאוד מוזר אם לא)
לדוגמא, כאשר ילד עם קושי בכינויי גוף יִשָאֵל “מה החתול עושה בתמונה?” הוא עשוי לענות: “החתול מלקק אותו” במקום “החתול מלקק את עצמו“.
כיצד לטפל בקושי בכינויי גוף?
כדי ללמד ילד להבין ולהשתמש נכון בכינויי גוף ובמאזכרים, תחילה יש ללמד אותו את המילים המאזכרות עצמן ולבדוק עם הוא יודע את פירושן.
בשלב זה אפשר להכין כרטיס ולרשום עליו רשימה ארוכה של כינויים (הוא, היא, אתם, אתן, אותו, אותה, אותם, שלהם, שלהן, שלו, שלה, ממנו, ממנה, אליו וכו’). לאחר מכן, אפשר לעבור על טקסטים שונים ולסמן בהם בעזרת מרקר את כל המאזכרים והכינויים שמופיעים בהם ולשאול את הילד למי הכוונה ב”הוא”, “אלה” וכו’, לתקן אותו במשפטים בהם לא הצליח, להסביר לו מה האפשרות הנכונה ומדוע.
למשל במשפט: “סוג הדגן משפיע על סוג הלחם המיוצר ממנו.” (מתוך מבחן מיצ”ב תשע”ו), למה מתכוונים במילה ממנו? האם הכוונה היא לסוג הדגן או לסוג הלחם? אם הילד לא יודע או עונה תשובה לא נכונה, צריך להסביר לו שהמילה “ממנו” לא יכולה להתייחס לסוג הלחם, כיוון שסוג הלחם הוא שם העצם האחרון לפני המילה “ממנו” ולכן לא ייתכן שהיא מתייחסת אליו. (למתקדמים/בלשנים: קריאה שבה “ממנו” מתייחסת ל”סוג הלחם” מהווה הפרה של תנאי כבילה B.)
לפחות בשלבים הראשונים אין סיבה להניח שהילד יודע וכדאי להסביר לו במפורש למי או מה הכינויי מתייחס. בהמשך, כדי ללמד שימוש בכינויים על ידי מתן משפט עם שם עצם מפורש ולבקש מהילד להחליפו בכינוי, או לתת לילד שני משפטים ולבקש ממנו להחליף חלקים שונים מהמשפט בכינויים.
לדוגמא: “1. פדינגטון מגיע ללונדון אחרי שהיער בו הוא התגורר נחרב ודודו הקשיש נהרג. 2. מפחלצת מנסה להוסיף את פדינגטון לאוסף החיות המפוחלצות שלה.” כאשר המשימה היא להחליף את המילה המודגשת בכינוי גוף. דרוש לחזור על משימה זו מספר רב של פעמים עם מאזכרים וכינויים שונים כדי לוודא שהילד מפנים ושולט בכינויים השונים.
לסיכום
קושי בשימוש בכינויי גוף ומאזכרים הוא קושי שיכול לפגוע באופן משמעותי בהבנת הנקרא, אך ניתן לטפל בו בקלות יחסית ולשפר את היכולות של התלמיד בהבנת הנקרא והבעה בעל פה ובכתב.
